מין עולם שכזה.
אני לא מבין לאן המדינה הזאת הולכת, המדינה הזאת השתגעה אני אומר לכם. המדינה הזאת מידרדרת מיום ליום, מקצה לקצה. לאן זה עוד יימשך ? אנחנו, בתור מדינה, בתור עם, מתחילים להראות יותר ויותר כמו ערים אחרות. מה זה פה מנהטן ,? מה זה פה הארלם ?? זה לא. נכון, אבל זה מתחיל להראות כמו המקומות האלה. אני הולך ברחוב ובחצי דקה הספקתי לראות 18 שלטי צריכה שונים למוצרים שונים ומשונים, בין היתר, ראיתי גם שלטי חוצות ופרסומות מהלכות. זה ממש כמו הבולברד בניו יורק שיש לך שם פרסומות נוצצות כאלה, ושלטי חוצות אימתניים וענקיים במימדים שלהם ואינסוף מילים שיתארו את העוצמה והכוח שיש למוצרי הצריכה האלה, נהפכנו למוצרים. זה אבסורד, אנחנו בני האדם נהפכנו למוצרים, עם כל פלחי השוק האלה, והסקרים, והדעת קהל, והחלוקה הגזעית, והמצלמות והמעקבים. לאן הידרדרנו ?? איך הגענו למצב הזה ? ? האם יש לזה סוף ? ואם כן, אז מה הסוף ? אולי כל החברות האלה יענו לי על השאלות האלה – אם הן חושבות שהן יודעות עלינו הכול. אותם חברות שנמצאות בכול ובכלבו, אותן חברות שעוקבות אחרי כל מהלך צרכני שאנחנו עושים ואחרי כל קנייה שלנו, עוקבים אחרינו עם מספרים ודרך עדשות של מצלמה עושות עלינו ניסויים ותחקירים במטרה להגיע לליבנו, עאלק. כמה אנחנו צורכים ? למה ? איך ? באיזה תנוחה אנחנו אוהבים את הספגטי שלנו ? איזה עוגה נרצה להכין לבננו? עוגה של מיקי או עוגת יום הולדת סמי הכבאי? ,אוסקרי שוק, סקרי דעת קהל,שאלונים, טפסים, כרטיס מועדון, חבר מועדון, מועדון צריכה, מועדון הזניה, די נמאסתם כולכם, חדרתם לנו לווריד עם הפרסומות שלכם, נהיינו מוצרים של החברות הגדולות, עוד מעט יתייגו אותנו כמו פרות, יקטלגו אותנו כאילו אנחנו איזה ספה צבעונית, יעבירו אותנו באיזה פס ייצור כזה וייצאו אותנו למדינות אחרות. לא כולל המשלוח ולא כולל מע"מ. וכל זה באשמת מי ?? באשמתנו, הצרכנים הנדיבים שפתחנו את כיסינו והרשנו להם להיכנס אל תוך חיינו, באדיבותנו פתחנו להם את הדלת בסבר פנים חמודות ונתנו להם להשתלט עלינו עד כלות. תודה באמת.